החלטה בתיק מ"ת 26682-01-12

הדיון שבפניי, הוא דיון המשך לדיון מיום 6.2.12 בו הוריתי על המשך מעצרו של המשיב עד לקבלת תסקיר שרות המבחן.

השתלשלות הדברים פורטה באריכות במהלך החלטתי הקודמת ואין צורך לשוב ולהידרש לה.

בדיון הקודם, נחקרו בפניי כל הערבים המוצעים.

מאחר שבדיון הקודם סברתי, כי נוכח העובדה שכל המפקחים הינם בני משפחה הרי שמן הראוי ששרות המבחן יתן דעתו לשאלה האם מפקחים אלה יכולים להוות עבור המשיב גורם סמכותי. על שאלה זו השיב שרות המבחן בחיוב ולפי התרשמותו ואני מצטט " המפקחים המוצעים מבינים את המצופה מהם במשימת הפיקוח ומביעים נכונות לתמוך ולסייע למשיב במצבו. נוסף על כך התרשמנו כי המפקחים המוצעים יכולים להציב למשיב גבולות ברורים ולהוות עבורו גורם סמכותי".

עוד אוסיף, כי לגופם של דברים התרשמתי גם אני מהמפקחים המוצעים, למעט אביו של המשיב לעניינו נדרשתי בהחלטתי הקודמת, כי אכן מדובר במפקחים ראויים.

הספק היחידי שנותר בלבי למרות החלטתי הקודמת היה באשר ליכולתם להוות עבור המשיב גורם סמכותי. מששאלה זו נענתה על ידי שרות המבחן בחיוב, הרי שדומני מכאן קצרה הדרך להורות אכן על שחרורו של המשיב.

בטרם אורה כאמור על שחרורו של המשיב בתנאים, אבקש רק לציין את המצב המשפטי המיוחד שקיים במקרה שבפנינו.

כאמור, עיקרם של דברים פורטו בהחלטתי הקודמת והעיקר הוא כי המשיב שהה זמן רב במעצר בלתי חוקי וזאת כפי שפורט בהחלטתו של כב' השופט דנצינר מיום 5.2.12.

כפועל יוצא מן האמור, הרי שעד כה לא התקיים דיון ענייני בראיות לכאורה ובעילות המעצר.

סברתי, כי דיון זה יתקיים היום וכך נוכל ליתן החלטה על פי הסדר הראוי, דהיינו ראשית קביעה בשאלה האם יש ראיות לכאורה, האם קיימת עילת מעצר ורק לאחר מכן לבדוק האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

למרבה הצער גם היום לא אוכל לקיים דיון לגופו של עניין, או לגופה של עילה, שכן מסתבר שחומר החקירה בשלמותו לא הועבר לבא כוח המשיב. עוד הסתבר, כי מדובר בחומר מהותי אשר הוא זה הקושר את המשיב לחשדות המיוחסים לו.

מכל מקום, ברור הוא ועל כך נתתי דעתי בהחלטתי הקודמת, כי המשיב וככל שהיה מעורב בקשירת הקשר לביצוע פשע ובבריחה מפני השוטרים, ישב במושב האחורי של הרכב אשר על פי החשד נמלט מהשוטרים וסיכן חיי אדם בנתיב תחבורה.

אין באמור לעיל כדי לקבוע כבר עתה שהמשיב אינו עונה על ההגדרה של "מבצע בצוותא", אולם וודאי שיש בכך משום אבחנה בינו לבין הנהג וזה שישב על ידו.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרור בחלופה כלשהי ומפנה, בין השאר, לבש"פ 1187/12 מדינת ישראל נ' עבאס הייגנה, אשר לדעתה דומה בנסיבותיו לתיק שבפנינו ושם הורה בית המשפט העליון שלא לשחרר את מי שלא נהג ברכב לחלופת מעצר.

בכל הכבוד, הרי שאין הראיה דומה לנידון. בנסיבות שם מדובר במי שלחובתו עבר פלילי מכביד ביותר, לא נמצאה לו חלופת מעצר הולמת, שרות המבחן לא המליץ על שחרור לחלופת מעצר ויותר מכך, המשיב שם היה "מכור לסמים". משכך, קבע בית המשפט העליון שם, כי הכלל הוא שאין לשחרר לחלופת מעצר טיפולית בשלב הדיון במעצר.

לא זו אף זאת, שם נקבע פוזיטיבית וקטגורית שיש ראיות לכאורה ויש עילת מעצר דבר שטרם נעשה בענייננו.

עוד טענה ב"כ המבקשת, כי תסקיר שרות המבחן קבע שלא ניתן ליתן אמון במשיב ולצורך כך הפנתה היא לפסקה השנייה בעמ' השני לתסקיר, אשר ממנה עולה כי המשיב התקשה להבין את הבעיתיות שבהתנהגותו וכי הכחיש כל קשר לאנשים שנעצרו יחד עמו בתיק ובחלקו באירוע.

כאמור לעיל, עניין זה טרם נבדק כל צורכו ואיני יכול לקבוע כבר עתה מסמרות ולפיהן, אכן טענת המשיב איננה נכונה.

כל שקבעתי בהחלטתי הקודמת ועל סמך עיון ראשוני בראיות, כי קיים אותו ניצוץ ראייתי המאפשר את הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.